ההתנחלויות, המאחזים והחוות לא ישמרו על ילדייך, מיליארדי שקלים לא יקנו את ביטחונם, אלפי ק"מ של גדר הפרדה לא יעצרו את מניין קורבנות הטרור.
רק קולה של אמא יבקע את מעגל הדמים האטום ויחזיר את ילדינו הביתה.
אנשים מפחדים ממורכבות, היא דורשת זמן, מחשבה, הכרה באשמה. מורכבות אינה נוחה. לכן אנשים נמשכים לרעיונות פשוטים וקלים לעיכול כמו 'זה או אנחנו או הם'. 'הטובים מול הרעים'. ושמי שמדבר על הפסקת הכיבוש, רוצה בטובת ה'רעים', האויב, וברעתנו, ה'טובים'.
אז זהו, שזה לא כך. ניתן לדבר על הפסקת הכיבוש כצורך ישראלי, וניתן להגיד שהכיבוש הוא חלק מרכזי בהמשך מעגל האימה בלי להצדיק אלימות ופיגועים. אפשר להבין מחבל בלי להצדיק מחבל. אנחנו הרי אימהות נגד אלימות, ברור שלעולם לא נתמוך במעשי הזוועה של מחבלים, וגם לא נבחר בפתרון המאצ'ואיסטי האוטומטי רק כדי להוכיח נאמנות.
אנחנו יכולות להכיל רעיונות מורכבים. אנחנו אימהות, הכלנו חיים בתוכנו, מה יותר מורכב מזה? את יכולה להכיל מורכבות, להבין מורכבות ולהסביר מורכבות. לכן אמא, זה בידיים שלך!
מכרו לילדים שלנו רעיון פשוט – שהפתרון מורכב. אנחנו מציעות רעיון מורכב – שהפתרון פשוט.
הרי לא מתוך שעמום יוצאים המפַגְּעִים לפַגֵּע. ובניגוד לאמונה המקובלת, הם גם לא עושים זאת כדי להשמיד את העם היהודי לדורותיו. בדיוק כשם שהמְפַגְעים העבריים מן הלח"י, האצ"ל וההגנה לא ביקשו להשמיד את העם האנגלי לדורותיו.
וה־FLN לא שאף להשמיד את העם הצרפתי, ואפילו מפַגְעי הרזיסטנס הצרפתים לא התכוונו להשמיד את העם הגרמני. כל אלה ביצעו פיגועים כי כבשו אותם. כי גזלו את חירותם ואת זכויותיהם. כי עשו להם את המוות במאמצי סיכול, מניעה והרתעה.
ושוב, אין אנו מצדיקות את מעשי המפגעים. כשאנחנו אומרות שאנחנו מבינות את מניעיהם, אין זה מתוך חמלה למחבלים, להפך – זאת הכלת מורכבות, שנובעת מתוך חמלה לילדינו שלנו.
הביני, באמתלה של תרומה לחברה והגנה על המדינה, בנינו ובנותינו שמתגייסים לצבא ההגנה לישראל, מנוצלים פוליטית לביצוע תפקידי שיטור ואבטחה בשטחים הכבושים. תחת אגרוף ברזל שניצוק מידי ילדינו, הפכו ריכוזי אוכלוסייה אזרחית למגרש אימונים לטירונים. אומרים לנו ולהם שהם מגנים עלינו ממפגעים, בזמן שהם עובדים בפס הייצור של מפגעי העתיד. הגוף שהיה אמור לצקת בהם ערכים של אהבת מולדת, רעות, מסירות וטוהר מידות, הפך לשלוחה פוליטית של קיצונים, שמשחיתים את המידות והערכים של הבנים והבנות שלנו. לגוף כזה אין זכות מוסרית לדרוש שנמסור לו את ילדינו.
המאבק שלנו אינו נגד צה"ל אלא למענו. איננו נאבקות במדינה, אלא עבורה. ומעל לכל איננו נאבקות נגד ילדינו, אלא למענם!
כעת לקראת חג הפסח שבו אנו זוכרות וזוכרים את אלו שעמדו עלינו לכלותנו ובה בעת חוגגות וחוגגים את החירות שלנו ואת הכוח והאחריות שמגיעים עמה, אנו קוראות לך, אמא; הילד שלך אינו רכוש צה"ל! אמא, זה בידיים שלך! אנחנו מזמינות אותך - לאחר מנוחת החגים - להצטרף אלינו למאבק למען הילדים של כולנו, שהולכו שולל לביצוע פעולות התעמרות באזרחים. יחד נתגייס כדי להחזיר את הערכים לצה"ל, כדי להחזיר את הילדים הביתה, כדי להחזיר את צבא ההגנה - לישראל.
אמא, את יכולה להכיל חיים, את יכולה להכיל מורכבות, את יכולה להציל ילדים. אמא, זה בידיים שלך!
קצר פה כל כך האביב, דוד גרוסמן
יֵשׁ רֶגַע קָצָר בֵּין אֲדָר לְנִיסָן
שֶׁהַטֶּבַע צוֹהֵל בְּכָל פֶּה
הוּא שׁוֹפֵעַ חַיִּים
שִׁכּוֹר וּמְבֻשָּׂם -
אֵיךְ שֶׁיֹּפִי יָכוֹל לְרַפֵּא!
נִסְעָר וּמְשֻׁלְהָב וּמַתִּיז
נִיצוֹצוֹת -
אַךְ עוֹד רֶגַע ייבּול וְיַצְהִיב
כִּי הִנֵּה בְּשׁוּלָיו כְּבָר הַקַּיִץ נִצַּת -
קָצָר פֹּה כָּל כָּךְ הָאָבִיב.
קָצָר וְחָטוּף וְשׁוֹבֵר אֶת הַלֵּב
לַחֲשֹׁב שֶׁהוּא תֶּכֶף יִדְעַךְ
מַבָּטוֹ רַק נִפְקַח
אַךְ הִתְחִיל לְלַבְלֵב -
רַק נִתֵּן לִי וְתֶכֶף נִלְקַח.
אָבִיב עוּל-יָמִים וְסוֹעֵר
וְסוֹפוֹ-
כְּבָר כָּתוּב בַּעֲלֵי נִצָּנָיו,
אֲבָל הוּא מִסְתַּחְרֵר
כְּפַרְפַּר בִּמְעוֹפוֹ,
וְכָמוֹהוּ-נִצְחִי בְּעֵינָיו.
קָצָר וְחָטוּף וְשׁוֹבֵר אֶת הַלֵּב
לַחֲשֹׁב שֶׁהוּא תֶּכֶף יִדְעַךְ
מַבָּטוֹ רַק נִפְקַח
אַךְ הִתְחִיל לְלַבְלֵב -
רַק נִתֵּן לִי וְתֶכֶף נִלְקַח.
וְאַתְּ וַאֲנִי הַיּוֹדְעִים
וְנוֹרָא הַדָּבָר שֶׁרַק הוּא לֹא -
עַד כַּמָּה קְצָרִים הַחַיִּים,
הַחַיִּים הַקְּצָרִים שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ.
נָדִיב וְנִסְעָר וּמַכְאִיב
קָצָר פֹּה כָּל כָּךְ
הָאָבִיב. דוד גרוסמן (2006)
Comments