אמהות שוברות שתיקה #1 . אברהם לא אמר "הנני" כדי לקדם חזון, אלא עמד במבחן אמוני שמוסריותו מפוקפקת.
בשונה ממנו, המדינה לא אמורה לתבוע מצעיריה ומצעירותיה בשבועתם "הנני" קורבן בלתי מותנה ולא לתבוע ציות עיוור, אלא להציע להם חזון שלמענו נדרש לעתים להקריב.
אימהות שוברות שתיקה, מספרות את הסיפור האמיתי של הבניםוהבנות שלהן המשרתים בצבא ובכלל זה לוחמים בעזה בצפון, ובשטחי הגדה המערבית. במטרה לשתף את המצוקות, העוולות וחוסר המודעות למציאות ולמצוקה של החיילים והחיילות והחרדות של האימהות. חשוב לנו האימהות לתת במה ולעודד שיח ציבורי על המחירים שהילדים והילדות שלנו משלמים בנפשם ובגופם ואובדן המוסריות והערכיות התרבותית והחברתית.
אמא ללוחם בעוקץ מספרת : דיברנו אתמול ארוכות הוא סיפר לי דברים שקשה לי לעכל.
"הוא סיפר שהפלגה שלו מתפרקת, שנהרגו כבר 31 כלבים, רק השבוע קברו 3, ושעוד מעט כבר לא יהיו כלבים למבצעים.
הכלבים מצילים את הכוחות בשטח אך הם הולכים ומתמעטים.
הוא סיפר לי ששני לוחמים הודיעו השבוע כי מסרבים להיכנס לעזה
וזה אומר עוד שני כוחות של לוחמים וכלבים ירדו מהסד"כ.
הוא סיפר שעזה היא מלכודת מוות שבכל פינה צץ לו מחבל מפיר וצולף בהם.
בשיירה שהגיעה בה לארץ נורה RPG שנפל 10 מטר לידו.
הוא סיפר שבבית שהתגוררו בו מגיעים ילדים, נערים, מבוגרים ומבקשים אוכל ושכל אחד מהם חשוד כמחבל או נושא מטען ושהם באיום מטורף וחייבים לירות בהם.
הוא סיפר על ירידת מוטיבציה ושאם היה יכול היה מסרב להיכנס לעזה אבל כל יחידה שהוא חובר אליה זקוקה לו להובלת הכוח ולשמירה על חייהם.
הוא סיפר לי על עייפות ועל שחיקה, על ירידת מוטיבציה ותחושה של קהות חושים.
על התמודדות מורכבת וטראומטית עם מראות של גופות החטופים, כלובי החטופים, חברים שנהרגים ונפצעים לצידו.
הבנים שלנו נמצאים בסכנת מוות מיידית במלחמה ללא תוכנית סדורה והם הולכים ומתייאשים בתוך גיהנום של זוועות."
אני בסערת רגשות.
לקח לי המון זמן לכתוב כאן.
מספרת אמא של חייל בחזית: יש לי סיפור אחד קשוח... אבל המון דברים הוא לא מספר
סיפר שבאחד הקרבות בתוך בית חשב ששם חייו מסתיימים.
בקרב פנים מול פנים מול מחבל על סמים, שקפץ מקומה רביעית לשלישית ישר על הלוחמים והרג את הצמוד של הבן שלי, בקרב יריות (במרחק של 2 מטרים) הבן שלי וחייל נוסף חיסלו אותו. לא לפני שהמחבל הספיק לזרוק מטען חבלה לקומת הקרקע שם הוא התפוצץ והחל לשרוף את כל הקומות והם נותרו לכודים בקומה השלישית. במזל בזמן הלחימה המפקד שלהם פער חור בקיר הצמוד לאיתור צמוד ומשם הם יצאו עם גופת חברם, אציין באיתור שלא נבדק ולא טוהר. שאר החבר׳ה חולצו מקומות שתיים ואחת באמצעות טנק שנצמד לבנין.
למותר לציין כי זה מצמרר ומפחיד אותי ואת אישי וכל משפחתי מה עוד קורה שם שהם לא מספרים לנו על מנת לא להדאיג אותנו.
אמא ללוחם בסיירת
במהלך פשיטה, אחד הלוחמים דרך על פלטת איסכורית שמסתבר שכיסתה בור עמוק של 15 מ' והלוחם נפל אל הבור.
למזלו הרב הבור היה ריק מנוזלים ומוקשים נוספים, והלבוש שלו וקוטר הבור, הצילו אותו מנפילה מהירה למטה.
לא היה כוח חילוץ מתאים בשטח……מבינים את זה?
הלוחם היה בתוך הבור במשך 3 שעות כששאר חבריו עומדים למעלה, כל זה בשטח לחימה, ומדברים איתו כדי לוודא שלא מאבד הכרה.
רק לאחר 3 שעות הגיע כוח 669 שהוקפץ במיוחד והבחור חולץ בנס.
האם זה נשמע סביר?
3 שעות בשטח כשכל רגע עלולים לירות בהם, ואין כוח חילוץ מוכשר לדבר?!
אמא לחייל בנח"ל
הבן שלי מספר שכולם כבר "שחורים". אין להם כוח והוא וכולם מתבאסים מכל כניסה. במחלקה שלו בערך שליש מהחבר'ה ביקשו קב"ן ולא מוכנים להיכנס שוב. זה יוצר קושי עצום.
מספר על מראות מזעזעים של כלבי וחתולי רחוב, שנוברים בגופות ואוכלים אותן.
הם משוועים לחודש-חודשיים של "מנוחה" בחוץ.
מפקד צוות לוחם מה 7.10 מרגיש כמו בן חמישים. עייף ושחוק. מתרחק מהבית מהחיבוק ש ״עלול״ לערער את את המוטיבציה. אין לו אפשרות לעבד את כל שעבר עליו מאז… גורר מראות ומעשים קשים וצועד אל הלא נודע.
מספרת אמא לחייל
ב 7/10 אחרי לחימה קשה של קנה מול קנה בכיסופים , הוא ועוד חייל היו צריכים להעמיס להאמר 60 גופות של ילדים מרותשים, חלקי גופות , נשים מבותרות , קשישים . הוא תיאר את התחושה של לגעת בגופה. אמר שזה נוקשה וקשה ואם מושכים מיד או רגל , הגפה יוצאת מהמקום . חוויה שלא ישכח בחיים , את התחושה בידיים , את המראות , את הריחות.
המדינה אינה עוקדת את בניה אלא מקריבה את מקצתם רק בחוסר ברירה ורק לאחר ששכנעה אותם שאין ברירה אלא להקריב. אברהם לא אמר "הנני" כדי לקדם חזון, אלא עמד במבחן אמוני שמוסריותו מפוקפקת. בשונה ממנו, המדינה לא אמורה לתבוע מצעיריה ומצעירותיה קורבן בלתי מותנה ולא לתבוע ציות עיוור, אלא להציע להם חזון שלמענו נדרש לעתים להקריב.
אימהות מוזמנות לכתוב ולשלוח לנו למייל mavisrael@mavisrael.com
יוני 2024 - עוברות את הגבול סדרת מפגשים על גבולות ומה שביניהם
גבולות מגדירים לנו מה שלנו ומה לא, הם מסמנים לנו איפה להתנהג איך, הם שומרים עלינו גם בתוך מערכות היחסים שלנו, האישיים והחברתיים. את מפגשי חודש יוני במעגל נקדיש להתבוננות בגבולות שבתוכם אנחנו חיות.
ביום שני, ה-10.6, נארח את חגית עופרן, שמחזיקה את פרויקט מעקב ההתנחלויות של שלום עכשיו מאז 2006, ומתמחה בכל הקשור בהתנחלויות הישראליות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים.
המפגש השני ביום שני, ה-10.6, נארח את חגית עופרן, שמחזיקה את פרויקט מעקב ההתנחלויות של שלום עכשיו מאז 2006, ומתמחה בכל הקשור בהתנחלויות הישראליות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים.
המפגש הראשון 03.06 | הגאוגרפיה הפוליטית של ישראל/פלסטין מאופיינת בריבוי גבולות.
Comments