איך הבאתי אוכל וקיבלתי תקווה

ביומיים האחרונים עליתי לירושלים, לגן העצמאות, למאהל המחאה.

מזועזעת מאירועי יום ראשון האלימים יצאתי נחושה להביא ציוד ונחמה במקום מה שהוחרם, נשדד ונרמס ביד גסה.

יומן מהפיכה / עדי ארגוב

ביום שני עברתי בין חנויות בתקווה לגייס תרומות של שקי שינה, מזרנים, אוהלים, כלי אוכל. והופתעתי מנכונותם של כ- ו -ל -ם לתרום. משהו בסיפור המאהל נגע בלבבות. בו בזמן החל קמפיין תרומה של כסף לטובת חדר באכסניה שיהווה אואזיס הזנה לדרי המאהל, ותוך זמן קצר נאסף די כסף לטובת חודש שכירת חדר באכסניה.

היום עליתי שוב עם אפרת ספרן ממובילות קבוצת האמהות בצהוב ושרונה רוזנפלד מפעילותיה, להביא עוד ציוד, להקשיב.

נפעמתי.

במעגל הערב שערכו שוכני המאהל התוודעתי לחזונם של דור המנהיגים הבא. הם אומנם באו לסלק מנהיג מושחת, אבל מרוכזים ביצירת עתיד אחר. ביצירת חברה פתוחה, פלורליסטית, מאזינה ומכבדת חבריה. ובינתיים הם מחפשים שיתוף פעולה ובונים הייד פארק שבו אנשים יוכלו לבוא, לפגוש, לקשור בין קצוות, לחוות כבוד האדם.

הם אמנם שרים תודה לאמהות

אבל אני מזמזמת תודה לצעירים.

פגשתי דור שעסוק באחוי ותקון של מה שהדור שלי חרב. גם במקומות אחרים בעולם קמים צעירים ומוחים על שחיתות משטרים אפלים. בבלארוס, בסרביה, בלבנון, בארה״ב ואולי בעוד מקומות עליהם לא מדווח. משהו קורה.

ממליצה לעקוב אחר פעילויות המעגלים שהם מארגנים, פעולות לילדים יוצרים עתיד, לבוא להקשיב, לתרום ולהיטען בתקווה.

אעשה כל שביכולתי לתמוך בהם.