בשביל קציני צבא בדרום הר חברון אימהות הן איום בטחוני

יצאנו ביום שישי, אימהות נגד אלימות, לסיור בדרום הר חברון עם "שוברים שתיקה". חברת הכנסת גבי לסקי הצטרפה גם היא לסיור. ראינו ושמענו איך נראית מציאות שבה מתנחלים אלימים מקבלים גיבוי והגנה מהצבא במאמציהם לסלק את התושבים הפלסטינים מאדמותיהם.

נחסמנו על ידי רכבים של תושבי מצפה יאיר.

על גבעת לוציפר, עם שוברים שתיקה וח"כ גבי לסקי . צילום: אורנה נאור

כתבה // חמוטל גורי

יצאנו ביום שישי, אימהות נגד אלימות, לסיור בדרום הר חברון עם "שוברים שתיקה". חברת הכנסת גבי לסקי הצטרפה גם היא לסיור.

ראינו ושמענו איך נראית מציאות שבה מתנחלים אלימים מקבלים גיבוי והגנה מהצבא במאמציהם לסלק את התושבים הפלסטינים מאדמותיהם.

נחסמנו על ידי רכבים של תושבי מצפה יאיר.

מפחיד אותם כנראה שאימהות פעילות באות ורואות במו עיניהן איך נראה אי צדק. איך נראית בריונות.

המשטרה והצבא הגיעו לכביש המוביל למצפה יאיר במהירות שיא. ומיד הכריזו על המקום כ"שטח צבאי סגור" ודרשו מאיתנו להסתובב ולעזוב את המקום. ככה זה כאשר פעילות שמאל וזכויות אדם הן "איום בטחוני".

ואז הגענו לביקור בכפר חרבת אל מופקרה, שעבר השבוע פוגרום על ידי מתנחלים מחוות מעון ומאביגיל, מאחזים בלתי חוקיים שנהנים ממים זורמים ורשת חשמל, בעוד שכניהם הפלסטינים לא.

ראינו במו עינינו

חלונות בתים שבורים

שמשות רכב מנופצות

צמיגים שנקרעו בסכינים

פנלים סולריים שבורים ומיכלי מים מנוקבים

ועל האדמה, שרידי רימוני הלם, מיכלי גז מדמיע וכדורים חיים.

"תצלמי פה", אמרו לנו תושבי הכפר. ואנחנו תיעדנו וצילמנו ובעיקר הקשבנו.

ראינו ילדים קטנים וילדות קטנות עם פחד בעיניים, עד שראו את החיוך הרך והיד המושטת שלנו ונרגעו.

ישבנו לשיחה עם הגברים והנשים של הכפר. "אתן חייבות לעזור לנו. לוודא שמה שקרה השבוע לא יקרה שוב".

הבטחנו שנעשה כל מה שאפשר. שנפיץ את העדויות והתמונות הלאה. שלא ניתן לאדישות להשכיח את מה שקרה שם. שידעו כל אזרחית וכל אזרח בישראל מה נעשה שם, בתמיכת הממשלה והצבא, ובכספי המיסים שלנו.

בשבת חזרנו לשם, וצעדנו, יחד עם מאות פעילות ופעילים מכל רחבי הארץ את צעדת המים.

ח"כ גבי לסקי בשאלת השאלות "חוקיות צו שטח צבאי סגור" וסילוק האמהות מכביש ציבורי בדרום הר חברון . (צילום: אורנה נאור)

משטרת ש"י, יצור דמוני בשטחים הכבושים. לכאורה משטרה עם מדים ללא סמכויות כפופה ופועלת תחת פיקוד צבאי וכל תפקידה כאילו ורק כאילו לבצע פעולות שיטור אזרחיות ומגע רק עם אזרחים ישראלים. (צילום אורנה נאור)

בחירבת אל-מופקרה עוד המומים מהתפרעויות המתנחלים, וחוששים שיחזרו שוב. (צילום: אורנה נאור)

הכפר חירבת אל-מופקרה מונה 11 משפחות, והוא אינו מחובר לתשתיות חשמל או מים - מוחמד חממדה עושה לנו סיור בכפר בין הבתים והחלונות מנופצות, מכוניות הרוסות, הפוכות ושדה מלא בנפולת צבאית של רימוני הלם וגז מדמיע (צילום: ציפי מנשה)

הסבא של מוחמד חממדה בן ה3 שנפגע מאבן בראשו, מספר שהאלימות של מתנחלי חוות מעון ואביגיל לא זרה לתושבי הכפר, אך כולם מתארים את מה שאירע אמש כתקרית הקיצונית ביותר הזכורה להם (צילום: ציפי מנשה)

הכנו במקום לחמניות עם שוקולד והעברנו להם את התרומות שגייסנו עבור האימהות והילדים ( צילום: אורנה נאור)

לאחר תקיפת הפעילים על ידי הצבא ביום שישי ה-17.9 – יצאנו בשבת 2/10 ל #דרום_הר_חברון כדי להמשיך ולהבטיח את זכות הגישה למים של הפלסטינים החיים באזור, בצעדת מים המאורגנת על ידי תושבי האזור ביחד עם #לוחמים_לשלום, #שוברים_שתיקה, #עומדים_ביחד, #שלום_עכשיו, #אימהות_נגד_אלימות, #קואליציית_הבקעה, #מחסום_ווטש, #זזים ו- # All That’s Left.

צועדות עם עוד כ500 פעילים ופעילות של ארגונים אזרחים (צילום: רונית שקד)

בשטחי C של הגדה המערבית חיים כ-300,000 פלסטינים. מדינת ישראל, המפעילה משטר צבאי בשטח, אמורה להיות אחראית לרווחתם. אלא שבפועל, רבים מהפלסטינים המתגוררים בשטחי C, ובפרט בדרום הר חברון ובבקעת הירדן, נמצאים תחת חרב הגירוש והטיהור האתני שאוחזת בידה מדינת ישראל.

אחת הדוגמאות המרכזיות למדיניות זו נוגעת לגישה למים. בזמן שההתנחלויות והמאחזים הלא חוקיים בגדה המערבית נהנים מחיבור לכלל התשתיות האזרחיות, כולל מי שתיה זורמים בכל בית כמובן, ישראל לא מאפשרת חיבור למים של אלפי פלסטינים ברחבי הגדה המערבית. במספרים זה מאוד ברור – צריכת המים היומית לנפש בישראל ובהתנחלויות, היא כ-300 ליטר; צריכת המים היומית לנפש פלסטינית בגדה המערבית, היא כ-70 ליטר ליום.

בנוסף, בתוך השטחים הכבושים, ישראל משתלטת על מעיינות טבעיים ששימשו את היישובים הפלסטינים מאז ומתמיד, מגדירה אותם כשמורות טבע, או כשטחי אש, ומונעת מהתושבים המקומיים גישה אליהם. כלומר, רק אם הם פלסטינים. המתנחלים מוזמנים להשתכשך במי המעיינות הצוננים. אפילו בורות מים טבעיים שקיימים באזורים הללו מוגדרים שוב ושוב על ידי ישראל כאסורים – ובמקרים רבים המדינה הורסת אותם או סותמת אותם.

כתוצאה מכל אלה, אלפי פלסטינים נאלצים לשנע מים במשאיות ובמכליות לכפריהם, בעלות של פי 5 ממה שכל אחד מאתנו משלם על מים, בזמן שהם חיים בצמוד להתנחלויות עם בריכות שחייה. וגם שינוע המשאיות והמכליות נתקל לעיתים קרובות בהתנכלות מצד הצבא ומצד מתנחלים אלימים.

עכשיו תעצרו רגע ותחשבו. מים. כמה אכזרי צריך להיות בשביל למנוע מבני אדם מים. אתם מסכימים לתמוך במדיניות כזאת? אנחנו לא.

צעדת מים. צילום רונית שקד