ההחלטה של ממשלת ישראל להפסיק את הפרסום הממשלתי בעיתון הארץ בעקבות התבטאויותיו של מו"ל העיתון, עמוס שוקן, מציבה בפנינו סוגיה מרכזית: האם זכותה של ממשלה לדכא עיתונות ביקורתית באמצעות כלים כלכליים? מדובר בהחלטה פשיסטית במהותה, שמבקשת להחליש עיתונות חופשית ולצמצם את המרחב הציבורי שבו ניתן להשמיע עמדות שאינן נוחות לשלטון.
אין ספק כי האמירה של שוקן, שכינה את חמאס "לוחמי חופש," היא אמירה קיצונית שמעוררת דיון סוער. אולם, יש לראות אותה בקונטקסט רחב יותר. כבר מאה שנים שישראל נתונה במלחמה בלתי נגמרת, שבה אף ממשלה לא הצליחה או לא ניסתה למצוא פתרון אמיתי שיאפשר חיים בדו-קיום, שוויון וצדק עם הפלסטינים. רשיד חאלידי: "אתם חיים בבועה של תודעה כוזבת, והשעון מתקתק. יצרתם לעצמכם תרחיש אימים" >> המלצת קריאה !
השליטה בנרטיב, הצנזורה, וסנקציות כלכליות על עיתונות ואמנות משקפות מאמץ לדכא ביקורת ולבסס ממשלה פשיסטית שמפחדת מאמת היסטורית ומהשיח החופשי שמאתגר אותה.
מלחמה פוליטית ומאבק על ההתיישבות בעזה – פגיעה בזכות הקיום של ישראל המלחמה הנוכחית מטילה ספק עמוק בצדקתה, שכן היא מתמקדת לא רק בביטחון המדינה אלא גם בקידום מטרות פוליטיות של חלקים מסוימים בממשלה.
קריאות להתיישבות מחודשת בעזה ולהרחבת ההתנחלויות בשטחים מראות כי המלחמה אינה מתנהלת רק מתוך הגנה על בטחון המדינה ותושביה אלא מתוך שאיפות לכיבוש ולהרחבת השליטה הישראלית.
גישה זו פוגעת בזכות הקיום של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, ומעמידה אותה בסכנה בינלאומית. במקום להילחם למען חיים משותפים ושוויוניים, נוצר מצב שבו המלחמה מתפרשת כמלחמת כיבוש שמרחיקה את האפשרות לשלום ומקרבת את ישראל לבידוד דיפלומטי ולחקירות בינלאומיות בגין פשעי מלחמה.
מלחמת נקם ולא מלחמת קיום: התבטאויות של ראשי הצבא והממשלה על "השטחת עזה," "גרוש התושבים," והריגת עשרות אלפי בני אדם, כולל ילדים, מחדדות את התפיסה שהמטרה אינה רק לשמור על ביטחון ישראל, אלא לנקום ולהפגין כוח.
זו אינה מדיניות שמחזקת את המדינה אלא כזו שמחלישה את יסודותיה המוסריים ואת מעמדה הבינלאומי.
מלחמה על עזה – מהלך פופוליסטי במסווה של ביטחון המלחמה בעזה אינה רק מאבק צבאי – היא מהלך פופוליסטי שמנצל את חייהם בשבי של החטופים ומשפחותיהם. החטופים אינם רק בני ערובה של חמאס; הם הפכו לבני ערובה של הממשלה, שמשתמשת בחייהם ככלי לניהול המלחמה. תחת רטוריקה של ביטחון ונקמה, המלחמה הפכה לקבורת מאות בנינו ובנותינו, בלבנון ובעזה תוך הפקרת המאמץ לשחרור החטופים והצבת טובת המנהיגים והאידיאולגיה המשיחית מעל טובת העם.
בימים שבהם החטופים הופכים לכלי פוליטי, והמחדלים של הממשלה מכוסים בהטעיות ובמסרים מכוונים, עלינו לשאול:
מה באמת מוסתר מאיתנו? האם התקשורת, במציאות הפוליטית הנוכחית, עושה את תפקידה לחשוף את האמת ואת המחדלים?
הונאה והסחת דעת על חשבון האזרחים השבוע שוב הובהר לנו כמה עמוקה ההונאה: נתניהו והמערכת שסביבו מסיטים את השיח מהעיקר באמצעות הפחדות, תוך ניצול התקשורת הכפופה לרודנותם. במקום להתמודד עם המחדלים הקשים והכאב של החטופים, הממשלה מפיצה רטוריקה מפחידה והטעיות מכוונות, שמסתירות את המציאות ואת המחיר האמיתי של המלחמה.
מדוע חופש הביטוי קריטי לדמוקרטיה? העיתונות החופשית היא מנגנון הביקורת החשוב ביותר על שלטון – במיוחד כאשר מדובר בשלטון שמוביל מדיניות כוחנית וחד-צדדית. דווקא בימים שבהם גובר השיח על סנקציות ועל פשעי מלחמה, חשוב שיישמעו כל הקולות – גם אלו שאינם נעימים לאוזן. גם אם דעותיו של שוקן נראות קיצוניות, הן חלק מאלף גווני האמת שחייבים להיאמר.
המאבק על תקשורת חופשית: במקום לצנזר ולהשתיק, יש לעודד דיון ביקורתי ומעמיק על מציאות הכיבוש, המלחמה ועתיד החברה הישראלית. הצעד הבא שלנו כחברה דמוקרטית הוא לתמוך בגופי עיתונות חופשיים, לקרוא ולתמוך בעיתונות חוקרת ואמיצה כמו הארץ, ולהשמיע את קולנו. זה הזמן לקרוא ולהשפיע – הצטרפו כמנויים לעיתון "הארץ":🔗 https://promotion.haaretz.co.il/validSubscription הצטרפו עכשיו כך נוכל לשמור על חופש הביטוי, להיאבק בכיבוש ובמלחמות נקם, ולחתור לעתיד של שלום וצדק.
Comments