"מולדת יקרה" – ההיסטוריה של מלחמת 1948 דרך עיניהם של מי שהיו אז ושם.
- מערכת אימהות
- 21 במרץ
- זמן קריאה 3 דקות
"דווקא היום, כשהסיפור הרשמי חוזר על עצמו באכזריות, חשוב יותר מתמיד להאזין לקולות שבקעו מן השוחות, מן הכפרים, מן התודעה של מי שנשאו על גופם ונפשם את משא ההיסטוריה — ולא להסתפק בסיפור שסיפרנו לעצמנו."
בספרו מולדת יקרה, ההיסטוריון שי חזקני מציע מבט חדש על מלחמת 1948 — לא דרך החלטות מנהיגים, אלא דרך עיניהם של מי שנלחמו וחיו במציאות הקשה: חיילים, אזרחים ומתנדבים, יהודים ופלסטינים כאחד.
היסטוריה "מלמטה" – חזקני בוחר שלא לספר את סיפור המלחמה דרך דימויים הירואיים או דרך הסיפור הציוני הרשמי, אלא דרך חוויות יומיומיות, פחדים, מוסר, עייפות, חמלה, וביקורת עצמית.
באמצעות מאבק עיקש לחשיפת ארכיון "הצנזורה לדואר חיילים", הוא מציג מכתבים אישיים של חיילים משני הצדדים, יהודים וערבים, שנכתבו מהחזית. מכתבים אלו חושפים רגשות, לבטים, ולעיתים גם זוועות שנעשו בשטח – ביזה, הוצאות להורג, קונפליקטים מוסריים ומבט ביקורתי כלפי הפיקוד והאידיאולוגיה.
מכתבים מתוך המלחמה:
חייל בשם מרדכי: "לא תיארתי שצבא ישראל יכול להיות כה גס ואיום בשדידת רכוש הערבי… המוסר היהודי… תעודת עניות."
חיילת בשם רבקה: "בתחילה קשה היה להאמין שחייל יהודי יכול להתעלל… הקרבות פקחו לי את העיניים."
חלק מהחיילים דיווחו גם על תחושת התעלות, על "רצון לאקשן", ועל הצורך להוכיח שהיהודים יודעים להילחם — אך המכתבים מלאים באמביוולנטיות, סתירה פנימית ומוסר מוטרד.
בצד הפלסטיני, מכתבים של לוחמי "צבא ההצלה" שנפלו בידי צה"ל מציירים תמונה של גיוס רגשי, אכזבה, כאב אישי על אובדן, ובחלק מהמקרים – גם ביקורת על המנהיגים הערבים.
הסיפור שההיסטוריה הרשמית ביקשה לייצר — של גבורת היחידים, של מאבק מוסרי על תקומה — מתנפץ אל מול העדויות מן השטח. דווקא היום, כאשר ההווה שזור שוב באלימות, הסתרה, ודיכוי נרטיבים — חשוב להיזכר:
שההיסטוריה איננה חד-ממדית.
שהלוחמים עצמם לא תמיד האמינו בצדקת הדרך במובנה האבסולוטי.
שלצד הגבורה התקיימה גם אלימות, ביזה, נקמה – ולעיתים גם חמלה וסירוב.
בימים שבהם מדינת ישראל שואפת "לשכפל את ההיסטוריה" — להשתמש שוב בשפה של מלחמות תקומה, של טוב ורע מוחלט, של צדקת הדרך מול השמד — אנחנו זקוקים לראייה מפוקחת יותר.
הסיפורים של הלוחמים עצמם מ-48 חושפים את המורכבות האנושית שבתוך כל מלחמה – את מה שמסתירים מאיתנו, את הקולות המושתקים. הם מזכירים לנו שהרס, גירוש, וביזה היו חלק בלתי נפרד מהקמת המדינה, ושהתעלמות מהם לא בונה מוסר – אלא מביאה להישנותם.
אם נקשיב להיסטוריה "מלמטה", נוכל אולי לעצור רגע את השיכפול האוטומטי של העבר, ולבחור בדרך אחרת.
איך נראית מלחמת 1948 לא דרך עיניהם של המנהיגים – אלא דרך מכתבים של חיילים, מתנדבים ואזרחים? מה אנחנו מגלים כשאנחנו מסירים את המסך מעל הסיפור הרשמי – ומקשיבים לקולות שיצאו לשדה הקרב, התמודדו, פקפקו, כתבו?
אנחנו שמחות להזמין אתכן.ם למפגש עם ההיסטוריון ד"ר שי חזקני, מחבר הספר "מולדת יקרה", אשר חזר לארכיונים צבאיים נשכחים, נבר במכתבים אישיים של חיילים יהודים ופלסטינים, וחשף את מה שנשכח – או הושתק – מהזיכרון הלאומי.
זהו מפגש עם ההיסטוריה מלמטה – היסטוריה של לבטים, פחדים, חרטה וגם חמלה. מפגש שמזמין אותנו לשאול:איזו היסטוריה בחרנו לזכור – ואיזו בחרנו להדחיק? ומה אנחנו מוכנים לראות היום, כשהעבר שוב דופק על הדלת?
בהנחיית חמוטל גורי המפגש יתקיים בוובינר | פתוח לכולן.ם בהרשמה מראש
🔗 לינק להרשמה/כניסה:
🎧 האזינו עכשיו – כל ההקלטות מסדרת "עדות היא יותר מסיפור" זמינות בפודקאסט המעגל עם חמוטל!
עדות היא לא רק סיפור – היא קריאה מוסרית ופוליטית לפעולה.במהלך מרץ 2025 קיימנו סדרת מפגשים מרגשת עם חוקרים, פעילים וארגונים שחושפים את האמת – מהשטחים, מהעבר, ומהתודעה הפנימית.
📲 לחצו כאן להאזנה לפודקאסט בספוטיפיי [🔗 קישור ל־Spotify]
שתפו, הגיבו, והצטרפו למעגל.
Comments